<h1>סמ"ג עשין סימן רמ"ד—רמ"ו</h1>
<h2>דף טו:</h2>
מפרשה זו (ויקרא י"א ל"ב—ל"ג) למדנו שהבגדים והשקים וכלי עור וכלי עצם וכלי עץ וכלי חרס מקבלים טומאה, ומפרשת כלי מדין למדנו שכלי מתכות מקבלים טומאה שנאמר (במדבר ל"א כ"ב) אך את הזהב ואת הכסף ואת הברזל ואת הבדיל ואת העופרת. כלי זכוכית אין מקבלין טומאה מן התורה ואמרינן במסכת שבת שחכמים גזרו עליהן שיהו מקבלין טומאה הואיל ותחילת ברייתן מן החול ככלי חרש, ומפני שתוכו נראה כברו לא גזרו עליהן שיטמאו מאוירן עד שיגע הטומאה בהן בין מתוכן בין מגבן ככלי מתכות, ולא גזרו טומאה על פשוטיהן אלא על מקבליהם ואין להם טהרה במקוה ואין שורפין עליהם תרומה וקדשים שלא גזרו עליהם אלא לתלות (ע"פ רמב"ם כלים פ"א ה"ה). וכן שנינו בפרק שני דמסכת כלים (מ"א) כלי עץ כלי עור כלי עצם כלי זכוכית פשוטיהם טהורים ומקבליהן טמאים נשברו טהרו חזר ועשה מהן כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא. ובפרק המוכר את הבית (ב"ב ס"ו א') אמרינן שפשוטי כלי עץ טמאין מדברי סופרים, והוא הדין לכלי עור וכלי עצם (עי' רמב"ם שם ה"י). אמנם אומר רבינו יצחק שלשם מדבר בשלחן וכיוצא בו שהוא מתרבה בתורת כהנים (פרשתא ו') [הו' בחולין כ"ה א' ובכלים פ"ב מ"א] מפני שהן דומיא דשק שמשמש את האדם ומשמשיו ואותה דרשה אסמכתא ואינו אלא דרבנן (תד"ה ושאני). במה דברים אמורים שטומאת פשוטיהם מדברי סופרים בשאר טומאות אבל במדרס הזב והזבה והנדה והיולדת מטמאין מן התורה שנאמר כל המשכב אשר ישכב עליו וגו' כל העשוי למשכב או למרכב (ע"פ רמב"ם שם) וכן אומר בפרק על אלו מומין (בכורות ל"ח א') בהנך דחזו למדרסות דלא איתקוש לשק, ואמרינן בפרק קמא דסוכה (כ' א') כל המטמא במדרס מטמא טמא מת. ואפילו פשוטי כלי זכוכית העשוי למשכב מטמא מדרס רק שטומאתו מדבריהם (ע"פ רמב"ם שם ע"ש בכס"מ).
<h2>דף טז:</h2>
שנינו בפרק י"א דכלים (מ"א) כלי מתכות פשוטיהם ומקבליהם טמאים נשברו טהרו חזר ועשה מהם כלים חזרו לטומאתן הישנה רבן שמעון בן גמליאל אומר לא לכל טומאה אמרו אלא לטומאת נפש בלבד, וטעם טומאה ישנה מפורש במסכת שבת. ואפילו כלים של מתכת שהן מחזיקין ארבעים סאין בלח שהן כוריים ביבש טמאים שנ' כל דבר אשר יבא באש וגו' (ע"פ רמב"ם כלים פ"א ה"ט).
<h2>דף נח.</h2>
כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה אין מקבלים טומאה אפילו טומאת מדרס לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים ובין פשוטיהן ובין מקבליהם טהורים (ע"פ רמב"ם כלים פ"א ה"ו). וכן פשוטי כלי חרס טהורין מלקבל אפילו טומאת מדרס לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים כמו שבארנו למעלה (דף רל"ט ג' בד"ו [הו' בחולין כ"ד ב']) על פי הברייתא דתורת כהנים דכל שאין לה תוך בכלי חרס טהור (ע"פ רמב"ם שם ה"ח).
<h2>דף פב:</h2>
ורבנן דר' עקיבא בפרק רבי עקיבא אמרו עבודה זרה מטמאה כשרץ שנאמר שקץ תשקצנו. וארבעה אבות טומאות יש בה, עבודה זרה עצמה, ומשמשיה, ותקרובת עבודה זרה, ויין נסך שנתנסך לה, וטומאת כולם מדבריהם כדאיתא במסכת שבת בפרק ר' עקיבא (פ"ג א'), ויש לה רמז מן התורה שנאמר הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם (ע"פ רמב"ם שאר אבות הטומאה פ"ו ה"א). עבודה זרה מטמאה כשרץ במגע אבל לא במשא לרבנן וכן משמשי ע"ז (שבת שם). ותקרובת עבודה זרה מטמאה במגע ובמשא כנבלה שהכתוב קראה זבחי מתים, וכן יין שנתנסך לה שהוקש לזבח שנ' אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, אבל סתם יינם אינו מטמא אלא טומאה קלה כשאר כל משקין טמאין, ועבודה זרה ומשמשיה שבטלו טהורין (ע"פ רמב"ם שם הל' ז'—ח').
<h2>דף פד.</h2>
תנור וכיריים יותץ (ויקרא י"א ל"ה), שאין לכלי חרס טהרה במקוה בטבילה, וטמאים יהיו לכם שלא תאמר מצווה אני לנותצם תלמוד לומר טמאים יהיו לכם אם רצה לקיימם בטומאה רשאי (רש"י שם).
